מסורת, דינים ומנהגים

הקדמה

הדברים המובאים לפניכם אינם תחליף לשאלת רב או ללימוד ההלכה, אלא ציון מידע ראשוני וחיוני בלבד. אם תרצו לשאול או להתייעץ איתנו, אנא פנו אלינו ונעשה כמיטב יכולתנו לענות לכם במהרה. קיימים פרטי דינים שונים ומגוונים למשך השבעה כשהפטירה והקבורה סמוכות לחג ולמועד. יש להתעדכן בכל מקרה לגופו באשר לימי

על ערש דווי

חולה גוסס, או שנמצא סמוך לפטירתו, על בני המשפחה והקרובים לו חלים דינים ומנהגים שונים, כגון: • איסור מגע פיזי או כל דבר העלול לקרב את רגע המוות. • תפילות ופסוקים שנאמרים או שנוהגים לאומרם ליד החולה. תפילות ופסוקים אלו מופיעים בספרים העוסקים בגסיסה, פטירה והישארות הנפש, כדוגמת "מעבר יבוק"

לאחר יציאת נשמה

לאחר יציאת הנשמה ועד לקבורה חלים על שבעת הקרובים דיני אנינות. אונן הוא אדם שקרובו נפטר וטרם הובא לקבורה. אלה הם שבעת הקרובים: בן, בת, אב, אם, אח, אחות, בעל או אישה. משמעות דיני אונן היא החובה לעסוק אך ורק בהלוויה ובקבורת הנפטר ומתן כבוד אחרון; לכן האונן פטור מכל

חובת קבורה

עם השנים, כשהקהילות גדלו ובתי העלמין הפכו ציבוריים, קמו חברות קדישא שנטלו על עצמן את משימות הטיפול בנפטר, בהכנות לקבורה ובהבאתו לקבורה. כיום חברות הקדישא מפתחות בתי עלמין ומתחזקות אותם. בתי עלמין אלה גדולים בדרך כלל, והם משרתים הן את הציבור כולו הן את הפרט בשעתו הקשה. חובת הקבורה, שהייתה

אבלות ומועדיה

מהי אבלות?

אדם שנפטר אחד משבעת קרובי המשפחה האלה (לא עלינו): בן, בת, אב, אם, אח, אחות, בעל או אישה. אדם זה יהיה חייב בדיני אבלות מרגע פטירת הקרוב לו. בכל הקרובים הנזכרים לעיל, חוץ מאב ואם, מועדי האבלות יתקיימו כך: אונן, שבעה, שלושים, ולאחר מכן ימי הזיכרון. במקרה שבו

ציון לנפש חיה

ציון לנפש חיה הוא כל פעולה שנעשית לציין את מקום הקבורה או את זכרו של מי שהלך לעולמו. חז"ל לימדונו כי "במתים חופשי ‒ כיוון שאדם מת, נעשה חופשי מן המצוות." במילים אחרות, "מן המצוות" פירושו שאין המת יכול לקיים מצוות או לתקן דברים בעולם הזה. שאריו של אדם יכולים

סוגיות של העת החדשה

העולם המודרני הביא לפתחנו שאלות והתחבטויות שלא ידענו קודם לכן, או שבעבר מצאו את פתרונן בקהילה רחוק מעין הציבור ועל פי ההלכה והמסורת כפי שהיו נהוגות מקדמת דנא. התחבטויות אלה שעולות מפעם לפעם עוסקות בכבוד המת, בניתוחי מתים, בתרומות איברים; וכן בקבורת נפלים ולידה שקטה, קבורת חסרי דת או מסופקים,